זכות של זר לקבלת מעמד מכוח בן / בת זוג ישראלי

בעשורים האחרונים, הפכו נישואים בין בני זוג יהודים עם בני זוג שאינם יהודים לתופעה נפוצה. בין השאר, תופעה זו התרחבה בעקבות קליטתם של אזרחים זרים לארץ ממגוון מדינות, וכן אזרחים זרים שהסתננו לגבולות הארץ מאזור מצרים עקב סכנת חיים ורעב השורר במדינות אלה, וכן מתוך רצון להתחיל חיים חדשים במדינה מערבית מתקדמת. במקרה של קשר רומנטי בין זר לבין תושב/ת, החוק מגדיר באופן מסודר את זכויותיהם ואת ההליך הנדרש כדי לאשר את הקשר הזה מבחינה חוקית. מה כולל ההליך וכיצד הוא מתבצע?

אילו אפשרויות עומדות בפני הזר לקבלת מעמד?

ככלל ניתן לומר שיש קושי לא מבוטל בהסדרת מעמד של זר (בין אם יש לו מעמד חוקי בארץ ובין אם לא) הנמצא במערכת יחסים רומנטיים עם אזרח מדינת ישראל. במקרה כזה, בני הזוג נדרשים לבחור אחת מבין שתי האפשרויות הבאות:

ידועים בציבור

בני הזוג מצהירים על כך שהם ידועים בציבור במשרד הפנים. הליך זה דורש הצהרה על ידי בני הזוג וכן הוכחות לכך שמדובר בקשר מבוסס, במיוחד במקרה בו לזר אין מעמד חוקי במדינת ישראל. בסופו של תהליך העשוי להימשך גם כמה שנים וכולל הבאת אישורים, טפסים ועוד, יכול הזר לקבל מעמד של תושב קבע.
מעמד של תושב קבע מקנה לזר זכויות אזרחיות כגון קצבאות וביטוח לאומי, אך לא מעניק לו את הזכות להיות אזרח במדינת ישראל.

נישואים אזרחיים

האפשרות השנייה היא לבחור להתחתן בנישואים אזרחיים מחוץ לגבולות ישראל. חמש שנים לאחר טקס הנישואין, רשאים בני הזוג לבצע הגשת בקשה למתן אזרחות לבן הזוג הזר, בסופו, כך יש לקוות, יתבצע מתן אשרה על ידי מדינת ישראל והזר יחשב כאזרח לכל דבר ועניין.

סעיף 7 לחוק האזרחות

בניגוד לסעיף 5 לחוק האזרחות הקובע כמה תנאים בהם רשאי זר להגיש בקשה להתאזרחות (בין השאר, היה בישראל 3 שנים, יודע את השפה העברית, ויתר על אזרחותו הקודמת ועוד), סעיף 7 לחוק האזרחות קובע כי: "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי… יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5". זאת אומרת, שההוראה שתוקנה בסעיף 7 מאפשרת הקלה משמעותית לבני זוג מעורבים. זאת רק במקרה, כמובן, שאין חשד ראשוני ביחס לכנות קשר הנישואין ובהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. כמו כן, לעיתים ניתן רישיון מטעמים המוניטריים חריגים שאינם קשורים במאומה לסעיף 5 או 7 לחוק האזרחות.

מהו ההליך המדורג?

ההליך המדורג לחיים משותפים הוא התהליך שעובר האזרח הזר כשהם מביעים את רצונם לחיות יחד. אם האזרח הזר אינו זכאי לאזרחות מכוח חוק השבות, הרי שעליו לעבור את ההליך המדורג, ובו תיבחן מהות הקשר, כנותו ואמיתותו. לאחר ארבע שנים וחצי (לפחות) מתחילת ההליך, רשאים בני הזוג להתחיל בהליך אזרוח רשמי ולהגיש בקשה לקבלת תושבות.