מעמד מכוח חוק השבות התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950 (כ' בתמוז ה'תש"י), בעקבות יוזמה של חבר הכנסת זרח ורהפטיג ממפלגת "הפועל המזרחי". מטרת החוק הייתה לבנה נוספת בכינונה של מדינה המיוחדת לעם היהודי. החוק מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לישראל, לקבל מעמד בישראל ולקבל תעודת עולה ואזרחות ישראלית. ההסתייגויות היחידות בחוק המקורי היו במקרה שהמבקש "פועל נגד העם היהודי; או עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור" אזי ישנה אפשרות לא לתת ליהודי החפץ להשתקע בישראל לקבל מעמד אזרח שווה זכויות.
מעמד מכוח חוק השבות – השאלה המרכזית
ימי ראשית המדינה חלפו ולשון החוק הכללית מדי נתקלה שוב ושוב במקרי ביניים, בהם נאלצו להכריע רשויות ביורוקרטיות בעניינים שהם לאו דווקא פקידותיים. השאלה המרכזית עבור מעמד מכוח חוק השבות, החוק המעניק אזרחות ישראלית לכל יהודי, היא כמובן שאלת "מיהו יהודי?". האם יהודי שהתגייר בגיור רפורמי שאינו מוכר על ידי הרבנות עדיין יחשב כיהודי על ידי משרד הפנים? ומה הדין במקרה של יהודי שהמיר דתו וחי כנוצרי על פי אמונתו, אך עדיין נחשב כיהודי על פי ההלכה היהודית? זה היה המקרה המפורסם של שמואל אוסוואלד רופאייזן.
האח דניאל
רופאייזן נולד למשפחה יהודית מסורתית בפולין ב-1922, התחנך כיהודי ציוני, בתקופת השואה שרד עם מסמכים מזויפים ועזר למחתרת היהודית בעיר מיר, לאחר מכן הצטרף לפרטיזנים ולבסוף מצא מקלט במנזר של מסדר הכרמליטים. הוא המיר את דתו אך לא ויתר על חלומו לעלות לארץ, ולבסוף עשה זאת בשנת 1958. בארץ נתקל בהתנגדות הממסד להכיר בו כעולה חדש, המקרה הגיע עד לבג"צ בשנת 1962 ונודע בשם "בג"צ האח דניאל". לבסוף הותר רופאייזן להתאזרח בישראל אך לא דרך מעמד מכוח חוק השבות אלא במסלול חלופי, ובתעודת הזהות שלו נותר סעיף הלאום ריק. התקדים בבג"צ האח דניאל היה הפרשנות החדשה למושג יהודי, לא עוד יהודי על פי ההלכה האורתודוקסית אלא יהודי כיוון שהוא בן הלאום היהודי.
בג"צ שליט
האח דניאל היה הבג"צ המפורסם הראשון שנדרש לסוגיה אולם בעקבותיו הגיעו מקרים גבוליים ומיוחדים נוספים אל פתחו של בג"צ, והסוגיה התבררה פעם אחר פעם וגררה לא מעט עימותים בין מערכת המשפט למשרד הפנים, הרבנות והציבור.
עשר שנים לאחר בג"צ האח דניאל, הוגש "בג"צ שליט" על ידי בנימין שליט, ישראלי יהודי שנישא בחו"ל לאשה לא יהודיה ועלה איתה לארץ. בשנת 1968 ביקש שליט לרשום את ילדיו כחסרי דת אבל בעלי לאום יהודי, אך נתקל בסירוב מצד משרד הפנים. בג"צ קיבל את העתירה וקבע שעל משרד הפנים לרשום את הילדים כיהודים. וקבע כי מי שמצהיר שהוא יהודי ואינו בן דת אחרת יירשם כיהודי. גם בעקבות בג"צ שליט הוכנס שינוי מעמד מכוח חוק השבות, ולראשונה ניתנה למושג "יהודי" הגדרה אזרחית ולא דתית: "יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה, או נתגייר ואינו בן דת אחרת".
בג"צ השומרונים
קהילת השומרונים היא קהילה קטנה החיה בישראל עוד לפני הקמת המדינה. השומרונים רואים עצמם כיהודים, וכך גם התייחסה אליהם מדינת ישראל עד לשנת 1992, אז חדל משרד הפנים לתת לשומרונים שעברו ממרכז הקהילה בשכם לתוך גבולות ישראל זכויות של עולים חדשים, בטענה שחוק השבות איננו חל עליהם. השומרונים עתרו לבג"צ, שהפך את החלטת משרד הפנים על פניה וקבע כי לשומרונים מגיע מעמד עולה מכוח חוק השבות.
חוק השבות עדיין מעורר סערות מדי כמה שנים, בעיקר סביב סוגיית "מיהו יהודי?", הזולגת מחוק השבות לעניינים נוספים הסובבים סביב הגדרת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. המקרים השנויים במחלוקת, המגיעים עד לבית המשפט, גורמים לתיקונים ושינויים בחוק ועוזרים לכל הפחות לברר את הסוגיה המורכבת של הזהות היהודית בישראל.