חוק לתיקון דיני משפחה ומזונות

הקטינים, ילדיו הקטינים של בן זוגו, הוריו והורי בן-זוגו, ילדיו הבגירים ובני-זוגם, אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו, בן משפחה. בשנת 1959 נחקק "חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)", הקובע את התנאים בהם אדם חייב בקצבת מזונות מול גורמים קרובים לו. מי הם אותם גורמים ומה ניתן לכל אחד מהם?

דין האישי – חוק לתיקון דיני משפחה ומזונות

במסגרת החוק, נקבע באופן מפורש כי מי כל מי שחל עליו הדין האישי – לא חל עליו החוק. כך למשל, אדם המשתייך לעדה מסוימת או לדת מסוימת (יהודי, מוסלמי, נוצרי ועוד) – כפוף לכללי הדת אליו הוא משתייך. זאת אומרת שהחוק חל רק על מי שמוגדר כחסר דת.

דמי מזונות לפי סוגי הקרבה

להלן הגדרת החוק לגבי מתן המזונות על פי סוג הקרבה לאדם וחובתו כלפיהם (שוב, על פי מי שלא חל עליו הדין האישי):

ילדיו הקטינים שלו ושל בן זוגו

על פי החוק, הוריו של הקטין חייבים במזונותיו בהתאם ליכולתם הכלכלית, ללא קשר לשאלה בידי מי מוחזק הקטין. בנוסף, קובע החוק כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטנים של בן זוגו. יחד עם זאת, אומר החוק, מי שאינו חייב במזונות על פי הדין האישי החל עליו – יהיה חייב לשלם מזונות בהתאם לחוק בו אנו עוסקים.

ילדיו הבגירים ובני זוגם

החוק המקורי קובע כי המזונות ניתנים על ידי האדם עד הגיעו של הילד לגיל 18, זאת אומרת, כל עוד הוא קטין. יחד עם זאת, בשל הנסיבות הייחודיות הנוהגות במדינת ישראל, בה ילדים בגיל 18 מתגייסים לצבא ועדיין לא עומדים ברשות עצמם – הוחלט להרחיב את החוק ולהחיל את תקופת החיוב בתשלום מזונות לפרק זמן ארוך יותר. לאחר הרחבת החוק, על האדם לשלם דמי מזונות לילדיו עד תום שירותם הצבאי בסדר גודל של 1/3 מסכום המזונות המקורי, וכן במידה והילד מחליט ללכת למסלול עתודה או ללימודים בשנים י"ג ו-י"ד.